וואו, כמה יין, "רסקיו" ודמעות על הכרית היו חלק מהיומיום שלי לפני שמונה שנים. תקופה ארוכה שבה התפרקתי מכל דבר קטן, כי הגוש בגרון לא עזב.

חודשים ארוכים של פחד, חוסר ודאות, בחירות שגויות שלי, מחירים (שלי ושל הילדים). טוב, גם היום יש טעויות, אי אפשר שלא, אבל כבר מזמן שאין רעשי רקע, ואני מרגישה בלתי-מנוצחת בכל מקרה. יודעת שנצליח הכל (הם ואני), וזה השיעור הכי חשוב בחיים.

לדעת שהכל תלוי בנו (ולזהות גם מה לא, ומתי לשחרר).