
אני יודעת בדיוק איך זה מרגיש – הילדים סוף סוף אצל האבא, יש שקט בבית, והדבר הראשון שעולה לך בראש זה: "מעולה! עכשיו אני יכולה סוף סוף לסדר להם את החדרים". זה נשמע כמו פתרון פרקטי ונעים, אבל האמת היא – שזה עלול להיות אחת הטעויות הכי נפוצות שאנחנו עושות. אחריות הילדים בבית היא לא עניין של נוחות אלא של חינוך עמוק. ברגע שאנחנו עושות במקומם – אנחנו בעצם מעבירות מסר שהדברים שלהם, הבחירות שלהם – לא באמת חשובים. וזה יוצר תלות, חוסר ביטחון ותחושת חוסר ערך.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
גם אני, במשך שנים, רציתי שייראה נקי ומסודר כשחוזרים. הייתי משקיעה שעות כל סוף שבוע, וכל פעם מחדש מתאכזבת כשהבלגן חזר. אבל אז הבנתי – הבית לא צריך להיות מוזיאון. הוא צריך להיות מרחב שמלמד, שמגדל, שמחנך. כשאני לוקחת מהם את המשימות – אני לוקחת מהם גם את תחושת המסוגלות. יותר מזה, אני למעשה מעבירה מסר שהם לא מסוגלים. עם הזמן, למדתי להעביר אחריות, צעד-צעד, עם המון סבלנות – וראיתי את הילדים שלי פורחים ומתפתחים לבני אדם עצמאיים.
זה לא קסם – אבל זה עובד. ראשית, תתחילי משיחה נעימה, בגובה העיניים. תסבירי להם למה את עושה את זה. שנית, תציעי עזרה, בלי להשתלט. לאחר מכן, תבחרי משימה אחת קטנה, רק התחלה. ככל שהם יצליחו, תוכלי להרחיב. אחריות הילדים בבית צריכה להיות מותאמת לגיל, אבל היא תמיד אפשרית – גם בגירושין, גם בשגרה חדשה. בנוסף, חשוב לזכור שהתהליך דורש זמן וסבלנות. לבסוף, תזכרי להודות להם על המאמץ, לא רק על התוצאה.
זו לא רק החלטה חינוכית. זו דרך חיים. כשאת בוחרת לא לעשות במקומם, את בוחרת בך. בזמן שלך. בשקט הנפשי שלך. באפשרות לנשום. וזה לא רק חשוב – זה הכרחי בתקופות כל כך תובעניות רגשית. כמו כן, את מכינה את הילדים לעתיד שבו הם יהיו עצמאיים ומסוגלים.
בפרק זה תלמדי:
הירשמי וקבלי ישירות למייל סרטוני וידאו, בלוג ועדכונים