
אני יודעת כמה זה מייאש לסיים סופ"ש בתחושת פספוס – המסכים שולטים, ואת מרגישה שחלף עוד זמן בלי להתחבר לילדים באמת. מתוך הדרך האישית שלי כמי שהתגרשה ואם לשלושה, אני חולקת כאן חמישה דברים פשוטים שבניתי עם הילדים לאורך השנים, שהפכו את הזמן המשותף לחוויה מחברת ומשמעותית. כי זמן איכות עם הילדים הוא לא יעד שמגיעים אליו – זו דרך חיים שנבנית צעד אחר צעד.
בישול משותף הפך אצלנו למשהו קבוע, לא בגלל אהבה שלי לבישול, אלא כי גיליתי כמה הוא מחבר. מה שהתחיל כעזרה קטנה הפך לשגרה שבה כל אחד מהילדים לוקח אחריות פעם בשבוע. בזמן ההכנה, אנחנו מדברים, צוחקים, מתכננים – ובעיקר יוצרים תחושת ערך ושייכות. הביחד הזה הוא הרבה מעבר לאוכל, הוא חינוך לחיים.
אחת ההחלטות הכי משמעותיות שעשיתי הייתה לכבות את המסכים ולדבר איתם באמת. לא על הגירושין, אלא על החיים – שלי ושלנו. הילדים לומדים מהשיח הפתוח להיות פגיעים, לשתף, להבין שגם לאמא יש ימים קשים. זה מעצים אותם ויוצר מרחב בטוח שבו אפשר להיות בדיוק מי שהם.
גם אם זה רק לפארק השכונתי או לחוף הקרוב, היציאה לטבע שוברת שגרה, פותחת שיחה ומשנה את האווירה. פתאום הילדים רואים אותנו כחלק מהחוויה, לא כמי שמנהלים אותה. המרחב החופשי בטבע מאפשר לקשר להיבנות ממקום של חופש והנאה, לא מכורח או תכנון יתר.
התחלנו עם דגמים מלגו, וכיום אנחנו בונים דברים מורכבים יחד. זה לימד אותנו לעבוד כצוות, להקשיב, להתמודד עם תסכולים – ובעיקר להיות בתהליך ארוך יחד. הילדים יודעים שזה משהו שמחכה לנו, שזה לא נגמר – בדיוק כמו האהבה שלנו אליהם.
בין אם זה ערב חטיפים באמצע השבוע או צפייה משותפת בטלוויזיה בסופ"ש, המסורות הקטנות האלה הן הרבה יותר ממה שנראה לעין. הן מספרות סיפור משפחתי, מעניקות תחושת יציבות וביטחון, והופכות אותנו למשפחה שיש לה שפה ייחודית משל עצמה.
בפרק זה תלמדי:
הירשמי וקבלי ישירות למייל סרטוני וידאו, בלוג ועדכונים