
חגים בלי הילדים זה לא עוד שבת לבד. זה משהו אחר. התחושה הפנימית הזו, כשהשולחן ריק מהצלילים, הבגדים החגיגיים לא יוצאים מהארון, והלב מתכווץ – היא לא פשוטה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי, ונשברתי. ואז הבנתי – אם אני לא אבחר איך ייראה הרגע הזה, הוא ייבחר בשבילי. ואת? את לא לבד. ויש דרך לעבור את זה. הכאב לגיטימי. הוא לא הופך אותך לפחות טובה. להפך, הוא מעיד על עומק האהבה.
אחרי כמה ערבי חג עם המשפחה המורחבת, וההבנה שאם הילדים עם אבא שלהם, כל מה שאני רוצה זה שקט, עשיתי סוויץ'. בחרתי להיות לבד או עם חברות שגם חוו את זה. לא כי ברחתי, אלא כי הבנתי שאני מחליטה מה מתאים לי. כשאת חווה חגים בלי הילדים, את לא צריכה לשחזר מסורת. את יכולה לבנות משהו חדש שמתאים למי שאת עכשיו. לפעמים דווקא מתוך השבר נולדת האפשרות להקשיב למה שנכון לך באמת.
לא חייבים ארוחות ענק או מתנות יקרות. לפעמים, כל מה שאת צריכה זה טקס קטן: לכתוב מכתב לילדים, להכין את העוגה שלך, לדבר עם חברה אחת שמבינה. ואולי גם להכין איתם מראש "חג מוקדם" – חג שלכם, בזמנכם. את לא מתחרה באף אחד. לא באבא שלהם, לא בציפיות של אחרים. את רק בוחרת להתחבר ולא לפצות. גם כשאין חג "רגיל", אפשר ליצור רגעים שייזכרו בלב של כולכם.
גם כשאת לא איתם, את איתם. כל שיחה, כל מכתב, כל מחשבה – הם חלק מהנוכחות שלך. חגים בלי הילדים הם מבחן לא רק ללב, אלא גם לבחירה שלך: להרגיש, לשחרר, ולבנות מחדש. כל שנה מביאה איתה רגש חדש, ואת, בצעדים קטנים, בונה מציאות שמתאימה לך. אמיצה. רגישה. ממשיכה לבחור. וגם אם זה מרגיש אחרת – זה עדיין שלך, וזה שווה הכול.
בפרק זה תלמדי:
הירשמי וקבלי ישירות למייל סרטוני וידאו, בלוג ועדכונים