פרק #7:

מחיר החשיפה ברשתות: מתי אנחנו עוברות את הגבול?

2 ביולי 2025

האזינו ב…

מחיר החשיפה ברשתות – תופעה שלא נוכל להתעלם ממנה

אני יודעת איך זה מרגיש: הרצון להיראות חיה את החיים, להראות לעולם שהכול מושלם, שאני חזקה, שהצלחתי לייצר חיים שלמים גם אחרי הגירושין. הרצון הזה, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, כמעט טבעי. אבל הרגע שבו צפיתי בסרטון של ילדים ששוחים ליד כרישים, ממש במים פתוחים, בעוד הוריהם מצלמים אותם בגאווה מהחוף – שינה אצלי משהו עמוק. זה כבר לא "סתם" רגע לתיעוד. זו חציית גבול. מחיר החשיפה ברשתות הפך להיות הרבה יותר מאסתטיקה או השראה. הוא גולש לתחומים של אחריות הורית, שיקול דעת, ולעיתים אפילו פוגע פיזית – עד כדי סכנת חיים של ממש.

כשוויראליות מחליפה ערכים

המקרה הזה תפס אותי חזק – לא בגלל הכרישים, אלא בגלל מה שהם סימלו. תרבות שבה מחשיבים לייקים, שיתופים ולבבות יותר משיקול דעת. זה מתחיל בתמונות "מושלמות" ונגמר בהתנהגויות שמסכנות חיים, כי מה שחשוב זה "לייצר תוכן". הילדים שלנו גדלים לתוך מציאות שבה הערך העצמי נמדד בכמות החשיפה. וכשנחשפתי גם לסרטון שבו ילד מצית ילד אחר בזמן שילדים אחרים צופים, רק בשביל לצבור צפיות – הבנתי עד כמה המחיר הזה גבוה. מחיר החשיפה ברשתות הוא לא רק עניין אישי – הוא חברתי, משפחתי ותרבותי.

איפה עובר הגבול?

אז מה אנחנו עושות עם זה? קודם כול – עוצרות. שואלות את עצמנו בכנות: למה אני רוצה לפרסם את זה? האם זה נובע מהצורך לקבל אישור חיצוני? ואם כן, אולי כדאי לבדוק איפה אני יכולה להזין את עצמי אחרת. הדוגמה האישית היא המפתח – הילדים רואים כל דבר. לא רק מה אנחנו מפרסמות, אלא איך אנחנו מדברות על זה, איך אנחנו מגיבות, ואיך אנחנו חיות את הבחירות שלנו ברשת.

לחנך דרך המצפן הפנימי

אני רוצה לגדל ילדים עם עמוד שדרה פנימי, ילדים שלא צריכים אישור מהמסך כדי לדעת שהם שווים. שילמדו לחוות גם בלי להסתכן. ושיבינו שהחיים שלהם, ולא התוכן, הם הדבר הכי חשוב. הבחירות שלנו כאימהות, גם ברשת, הן שיעור יומיומי שמעצים או מחליש. בואי נבחר ללמד את הדבר הנכון.

בפרק זה תלמדי: